1. הנאשם, יליד 1960, תושב בית צפפה, הואשם בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, וקבלת דבר במרמה, בכך שבמהלך חודש יולי 2004, בעקבות פנייתו אליו של ד"ר סלימאן עטואן, רופא שיניים עפ"י משלח ידו (להלן:המתלונן) באמצעות חברו, רופא שיניים, ד"ר תאאר קונבר שמו (להלן: תאאר) שיסייע בידו בהגשת בקשה לאיחוד משפחות למשרד הפנים כדי שתאופשר כניסת ארוסתו של המתלונן, תושבת ירדן, לישראל, קיבל הנאשם מהמתלונן, 2,000 דולר של ארה"ב ו5,000 ש"ח עבור הטיפול בבקשה, וזייף מכתב ממשרד הפנים, לפיו בקשתו של המתלונן התקבלה במשרד, וכי עליו להמציא מסמכים נוספים.
לאמיתו של דבר, לא עשה הנאשם הרבה בענין בקשתו של המתלונן, ואת סכומי הכסף שביקש ממנו תמורת הטיפול בבקשה (2,000 דולר) שילשל לכיסו.
2. הנאשם כפר בנטען כלפיו וטען, כי אמנם פגש במתלונן ובתאאר במועדון ימק"א בירושלים, אך מעולם לא הבטיח למתלונן שיעשה עבורו דבר במשרד הפנים, וכי כל שעשה בענין הוא להכיר למתלונן את עו"ד עדילה כדי שיטפל בבקשתו.
לגירסת הנאשם, בחר תאאר לשים לנאשם עלילות דברים בשל סכסוך כספי הקיים בין תאאר ובין משפחת אחיו של הנאשם בקשר לטיפול שיניים שנתן לה ד"ר תאאר.
אין לנאשם הסבר של ממש מדוע יעליל עליו המתלונן סיפור כזה.
3. אקדים ואומר, כי עדויותיהם של המתלונן ושל תאאר בפני הותירו בי רושם חיובי.
תיאורם את מהלך הענינים עם הנאשם היה דומה ולא התגלו בעדויותיהם, לכשעצמן, ובהשואתן זו לזו, סתירות של ממש המטילות צל על מהימנותן.
נכון אמנם שהמתלונן העיד שהנאשם ביקש תמורת טיפולו 2,500 דולר בעוד החבר העיד כי ביקש 2,000 דולר, אך אין זו סתירה הפוגמת ברושם החיובי הכללי שהותירו השניים.
עלי לציין כי ככל שהתארכה חקירתו הנגדית של המתלונן ע"י הסניגור, כך התבססה עוד ועוד מהימנותו.
ניכר היה בעדותו, כי אין הוא מעצים את האירוע ומתאר את הדברים כהוויתם.
כוונתי בעיקר לכך שאף שידע להעיד כי תאאר, בהמליצו באוזניו על הנאשם, תיאר אותו כעו"ד, הרי שהמתלונן העיד שהנאשם עצמו, בפגישתם, לא הציג עצמו ככזה.
אגב, בהקשר זה ראוי לציין, כי אף שתאאר נחקר לא מעט בחקירה נגדית, הוא לא נשאל על ידי הסניגור אם אמנם תיאר את הנאשם באוזני המתלונן כעו"ד, אם לאו.
4. סיכומו של דבר, אעדיף את גירסאות המתלונן ותאאר על פני גירסת הנאשם, ואקבע את המימצאים העובדתיים על פיהן. זאת, אף מבלי שאתן דעתי לתוכנה של השיחה המוקלטת בין הנאשם ובין המתלונן, שם אישר, למעשה, הנאשם את גירסת המתלונן.
5. בשנת 2004 התגרש המתלונן מאשתו, וביקש להינשא עם בת דודתו הירדנית. בהיותו ער ל"פרוצדורות הקשות במשרד הפנים" כלשונו, הוא ביקש מתאאר שימליץ לו על מאן דהו שיסייע בידו.
תאאר נקב בשמו של הנאשם (אותו תיאר, כאמור, כעורך דין), והשלושה נפגשו בימק"א שמול מלון המלך דוד.
6. באותה פגישה אמר הנאשם למתלונן שיסע לירדן, יתחתן ויביא משם צילום של דרכונה של האישה, הסכם נישואין ותמונות מהחתונה.
7. בתשובה לשאלת המתלונן כמה יעלה לו השירות הזה, השיבו הנאשם כי יחייבנו בסכום נמוך מזה הרגיל - 2,500 דולר.
המתלונן שמח בחלקו, שכן אחרים אליהם פנה ביקשו סכומים גבוהים יותר.
8. בשובו מירדן לאחר שנישא, נפגשו המתלונן ותאאר עם הנאשם, מסרו לידיו את המסמכים שביקש, ו-1,000 דולר.